26 מאי 2010
לא לשמאל הזה פיללנו
להגדרות "השמאל" במדינת ישראל ישנן אבות רבים אך לא שיערנו בנפשנו כי השמאל אפשר ויתכנה רחמנא-ליצלן "שמאל לאומי". והנה זה קפצו שני "מאורות הדור", יניב והספרי ובמחי קולמוס יצרו בן כילאים בשם "השמאל הלאומי".
לשמאל האוטנטי הישראלי (אמור שפוי), חלק ניכבד ומכריע בעיצוב דמותה של מדינת ישראל בשנים שקדמו להקמתה ועם ייסודה אך אבות השמאל וודאי מתהפכים בקברם לנוכך הגדרה אווילית כגון דא.
השמאל השורשי, המקורי, הצטיין מאז ומתמיד בפעילות המציבתו כשמאל יהודי, ציוני, דמוקרטי וסוציאליסטי. "שמאל לאומי" מעולם לא עלה לדיון משום חסך הברור לכל והוא כי בן הכלאים הלזה אינו בהכרח שמאל שלנו, אלא שמאל כנעני, ישראלי-תלוש חסר שורשים. שמאל זה יכול לפרוח אידאולוגית גם באיראן, וונצואלה או ברוסיה, לא בהכרח בישראל.
כל יהודי באשר הוא, גם מהחילונים בינינו, הינו ראש וראשון יהודי בזיקתו לדת ולמסורת היהודים ברמות כאלו ואחרות. היהודי חש עצמו חלק מהעם היהודי, בעל קשר בילתי ניתן למחלוקת אל אדמת וארץ ישראל (ואין הכוונה כאן להגדיר מיהו יהודי). יהודי איש שמאל אוטנטי הינו מיוחד לעמנו משום שללא שורשים יהודים, ללא הזיקה לארץ ישראל הריהו חשוב כשמאל אוניברסלי, תלוש, מרחף, בן בלי עם, לאום ומולדת.
לא ביכדי כינו יניב והספרי את השמאל "שלהם" שמאל לאומי. הדבר מעיד על מגמת השמאל הישראלי הרדיקלי, זהו הפוסט-שמאל הרווח בקרב ציבור קיקיוני השייך לעולם הולך ונעלם המתעב כל זיקה ליהדות ולציונות. המתעב הזיקה לארץ ישראל על בסיס ההיסטוריה היהודית. שמאל רדיקלי זה רואה באזור מושבם של אזרחי ישראל אך אזור נוסף כדוגמת מחוז אזרביג'אן הרוסי או אוגנדה האפריקנית. שהרי שמאל לאומי שאינו מגדיר עצמו כשמאל יהודי, אינו קשור כלל למורשת היהדות הנובעת מהקשר לארץ ואדמת ישראל. ההקש היוצא ממשנתו של השמאל הלאומי הוא כי אין פסול במדינת כל אזרחיה (למרות שינסו לסובבנו בכחש ולטעון להד"מ).
ובאם אין פסול במדינת כל אזרחיה, הרי השמאל הלאומי יכול לשכון גם כסקטור ניפרד בקרב הלאום הפלשתיני (כ-דהימי) ומכאן קצרה הדרך למדינה בעלת רוב לאומי פלשתיני ומיעוט יהודי ניכחד והולך עד כליה.
אין זה סוד יותר כי השמאל הישראלי מצטמק והולך משך כשני העשורים החולפים. אין צורך להעמיק בניסתר על מנת להבין כי את תהליך התדרדרותו של השמאל האוטנטי הישראלי החל "תהליך אוסלו" ובמשנה תוקף, האינתיפדה הפלשתינית השניה וגרוש גוש קטיף. ללא ספק, על טעויותיו השמאל משלם ולדאבוננו, גם כלל עם ישראל.
אמנם דוברי שמאל רהוטים, חלקי לשון ומעמידי פנים ניסו ומנסים לשכנענו כי כל הארועים הללו היוו אך גן של שושנים עבור העם היושב בציון, שוה בנפשך, "כמונו כ"מזרח תיכון חדש", אך הפלא ופלא, הציבור לא קנה את להטוטי הלשון הצבועים הללו והיצביע ברגליו ובפתקיו כנגד גוש השמאל והאסונות שהמיט על ראשה של ישראל עד הלום.
השמאל כרת את הענף עליו ישב מאותו הרגע בו העלה על נס את לאומיותו האמורפית, האוניברסלית, המנותקת מערכים החשובים לעמנו וזאת בניגוד לשמאל האוטנטי שדגל בקשרו ההיסטורי עם היהדות הציונות והדמוקרטיה.
זו הינה טעות אופטית לחשוב כי השמאל האוטנטי חוסל. הוא חי קיים ובועט אך כאמור היצביע ברגליו את תסכולו מהתנהלות הפוסט-שמאל הישראלי שהלך והיקצין, הלך והתרחק מאותן אבני היסוד של העם המתחדש בציון. ניתן למצוא את השמאל האמור בעיקרו במפלגות הליכוד וקדימה, הרחק מהשמאל הסהרורי, הקיצוני, אמור אנרכיסטי ופשיסטי הקיים בינינו כיום. מפלגות אלו, על כל מיגרעותיהן עדיין מהוות בית נאות (מפלגת הליכוד במדה רבה יותר מהאחרת), לכל אותם מבקשי הדרך שלא יכלו למצאה בקרב השמאל הקיצוני אשר בחלקו הניכבד הינו שוטם ארצו, מולדתו ועמו.
ניתן היה לחשוב כי למצער יאחז הפוסט-שמאל הקיצוני בינינו בערכי הדמוקרטיה מאחר שנטש את ערכי היהדות והציונות אך לא כן הוא. נטישת הפוסט-שמאל את ההליך הדמוקרטי ניכרת היטב בכך שהללו פונים לכוחות וגורמים חיצונים לנו על מנת להשליט בכוח ובאופן אנטי-דמוקרטי בעליל את משנתם כנגד רצונו של העם היושב בציון, מאחר שמכירים הם בכך כי הפכו למיעוט. בכך הפך שמאל זה לסוס טרויאני, לחידקים טורפים כנגד הגוף המארח. הללו אינם נירתעים מלחתור ולנסות להשליט בכח הזרוע את משנת המיעוט על הרוב (זהו מאפיין טוטליטרי-דיקטטורי מובהק), ופעילות זו מלמדתנו כי בכל המדדים החשובים לנו כעם היושב בציון, ניכשל השמאל הקיצוני פשיסטי, המכנה עצמו כעת באורח נילעג להלל "לאומי". האם כבר שכחנו אודות המפלגה שהעלתה על נס ערכים זהים בהקשר זה הלא היא המפלגה הלאומית-סוציאליסטית הגרמנית (נציונל סוציאליסטית), המכונה לשם קיצור "נאצית". וניתמה, מהו המרחק לאשורו בין משנת השמאל הלאומי הישראלי לאותה מפלגה גרמנית לאומית?
כל המדדים מצביעים על כי השמאל הקיצוני ביאושו כי רב עקב התדרדרותו מנסה להאחז בלחשי קסמים ובהונאה פשוטה על מנת להחזיר את נוטשי ספינת השמאל האובדים לחיקו. לטעמם המילה "לאומי" חייבת להלך קסמים על "ההדיוטות" הישראלים ולמשכם לחיק השמאל מחדש.
ההונאה מתעצמת כאשר נוכחים אנו כי לפי מיטב מסורת ה"היפכא-מסתברא" האורווליאנית-הבולשביקית, "השמאל הלאומי" תפס טרמפ על המושג "ציוני" וזאת לאחר שסחט עד תום באורח נכלולי, ציני וניפתל את המושג "זכויות אזרח / אדם". הכיצד ציוני? מהו ציוני לדעת אנשי השמאל הלאומי? האם ציוני הינו פושק השפתים הגדול ביותר? הוא הנחשב לציוני? ירעננו השרלטנים, אנשי "ציון הלאומיים" זכרוננו, אימתי הקימו התישבות אחת בדרום הארץ? וכמה יישובים הקימו הם בצפונה של ישראל (ונימחל לעוכרי ההשתישבות באיו"ש אלו על אי הקמת יישוב שם דווקא). האם ברצונם כי נאמין בציונותם בכך שמפטפטים הם "ציון" מאחורי כל שיח כמוש? האם להיות ציוני הוא לכופף את ידה של מדינת ישראל אל מאחורי גבה בכך שהופכים למלשינים ומלעיזים כנגדנו בסיגנון ה'קאפו' בפני גבירי העולם?
חבירתו של "השמאל הלאומי" לאירגונים קיקיונים שוקעים ושקועים כדוגמת "שלום עכשיו" ובצל"מ, אלו המהלכים על סיפה של תהום הבגידה במולדתם, מעידה כאלף עדים מי ומה הוא טיבעה האמיתי של התארגנות לשם הולכת שולל זו. לא ביכדי כבר נאמר "אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה". כל פירוש נוסף מיותר, השמאל הלאומי הינו "אותה הגברת בשינוי אדרת" (שינוי שם בלבד) של אותם אירגונים ואנשים אשר דירדרו את השמאל הישראלי למצבו העגום ד'היום וגרמו לרתיעה ולמיאוס עמוק של הציבור בהם.
ישראל נידרשת נואשות לגוש שמאל אוטנטי. גם אם דומה וגוש הימין מנווט למצער נכונה ועדי-ארגיע את מהלכי המדינה כיום, אין וודאות כי מצב זה ישרור לעד וכך, אופוזיציה כיבדת מישקל, לוחמת ומבקרת נחוצה לנו על מנת לאזן תהליכים פוליטים, מדינים, ביטחונים חברתים וכלכלים באורח מושכל. מצבנו כיום מלמד כי ישראל מצויה תחת שילטון דמוקרטי אך להלכה. מאחר ואין קיימת אופוזיציה ראויה אשר תבקר את מהלכי השלטון ותחזירו למוטב אם וכאשר יידרש לכך. משטר דמוקרטי כהילכתו אינו יכול להתקיים ללא גוש אופוזיציוני אמיתי המציב איזונים ובלמים שונים בפני השילטון. הקווים בין המחנות הפוליטים חייבים להיות ברורים וחדים ככל האפשר, גוש של מפלגת מרכז הינו אם כל חטאת וסיבה למסיבת שחיתות שילטונית, כבר ההינו בסרט הזה (ראה מקרה "קדימה"). בנוסף, הדמוקרטיה חייבת בקיום של אלטרנטיבה לשלטון, יהיה זה מוצלח ככל שיהיה, מאחר שכל שילטון דרכו להסתאב עם חלוף הזמן. אנו צריכים לשלטון יציב אך זה אסור לו שיתמשך מעבר לתקופת שתי קדנציות ומכאן, היכן היא החלופה?
בכך שהשמאל הישראלי האוטנטי המצוי עדיין בתרדמת חורף עמוקה (בעיצומו של הקיץ), אינו מתנער, אינו קובע לעצמו יעדים הניגזרים מהיותנו יהודים, ציונים ודמוקרטים בעודו מוסיף נופך נחוץ מאין כמוהו של גוון קפיטל-סוציאליסטי לפעולותיו, הינו למעשה מקבע דמותו גם כאנטי-לאומי באשר חוסר הפעולה בכיוון זה, בעיקר החברתי-כלכלי מנזק אותנו כולנו, מנזק את כלל הלאום היהודי בארץ ישראל.
כך או כך, הזילזול שמפגינים נתבי "השמאל הלאומי" בתבונתו של הציבור הישראלי מהווה עלבון לאינטיליגנציה הציבורית, שאכן הוכיח פעמים רבות כי הינו עולה אינטלקטואלית מונים רבים על אותם שרלטנים כדוגמת נביאי השקר מ"השמאל הלאומי" המנסים לאחז עינינו באותות ובמופתים ולדרדרנו לתהום נשיה עמוקה עוד יותר. מוטב לנו כולנו כי נקיא את הללו מקירבנו בעודנו מעודדים את אנשי השמאל האוטנטי בינינו וכל המקדים הרי זה משובח.
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
